"הולדה לאחר המוות" או "הנצלת זרע לאחר המוות" היא סוגיה רגשית ומשפטית המאפשרת להמשיך את חייו של אדם שהלך לעולמו באופן גנטי. הליך זה, הכולל שאיבת זרע מנפטר או קצירת זרע, נועד להעניק אפשרות להורות וליצירת המשכיות גם לאחר פטירה. בישראל, שימוש בזרע של נפטר או שימוש בזרע של חלל מחייב הוכחת "רצונו המשוער" של המנוח.
כאשר הבקשה לבצע הפרייה לאחר המוות מוגשת ע"י אלמנתו של הנפטר, בית המשפט מניח כי היא משקפת את רצונותיו – ולכן עיקר הבחינה מתרכזת בהערכה של טיב הקשר הזוגי בין השניים, תוכניותיהם המשותפות לעתיד ווידוא רצונה החופשי של בת הזוג והבנתה את השלכות התהליך על המשך חייה בכל הרבדים הרלוונטיים.
לעומת זאת, במקרים שבהם הורי הנפטר מבקשים להנציח את בנם באמצעות שימוש בזרע לאחר המוות, הדרישה המשפטית מחמירה יותר. יש להציג ראיות משמעותיות ואיתנות שמעידות על רצונו של הנפטר בילדים ובהמשכיות ספציפית לאחר מותו ובאופן המבוקש לכך.
מתוך ניסיון נרחב שצברנו במהלך שנות עבודתנו בתחום הייחודי והרגיש של הולדה אחרי המוות, הכרת המורכבות והרגישות של התהליך ובהמשך ללא מעט תהליכים בהם נדרשנו להיאבק במערכת נוקשה כדי לאפשר את המשכו הגנטי של מי שהלך לעולמו, פיתחנו במשרדנו טופס ייעודי המאפשר לגברים להצהיר מראש על רצונם (או חוסר רצונם!) בשימוש בזרעם במקרה של פטירה בטרם עת. הצהרה זו מהווה ראיה משפטית משמעותית ותוכל להקל במידה רבה על התהליך המשפטי העתידי.
לחצו כאן להורדת טופס "הנחיות לעניין נטילת זרע ושימוש בו לאחר הפטירה"
למידע נוסף מוזמנים להיכנס לקישורים למטה שבהם פירטנו עוד על הנושא.
בעוד שהליך נטילת זרע לאחר המוות מוכר ומעוגן חלקית, שימוש בביציות של נפטרת הוא סוגיה משפטית סבוכה הרבה יותר ומעוררת דילמות כבדות משקל. על סוגיה זו תוכלו לקרוא בהרחבה בקישור למאמר "שימוש בביציות של אישה שנפטרה".
מאז שנות האלפיים המוקדמות עורכות דין ממשרדנו ליוו משפחות רבות בתהליך מרגש במאבק להגשמת רצון יקיריהם להולדה לאחר מותם. כל משפחה הביאה עמה סיפור אחר, יוצא דופן, של כאב, תקווה וערכים. הנה ארבע דוגמאות שממחישות את מגוון הסוגיות המשפטיות והאנושיות בתחום שכוללות מורכבות רבה ומוכיחות את החשיבות לליווי משפטי מדויק.
לאחר מותו הפתאומי של בן זוגה, פנתה אלינו מ׳ בבקשה להשתמש בזרעו לצורך הולדת ילד משותף. מ' סיפרה כי לאורך תקופה ניסו בני הזוג להביא לעולם ילד. בני משפחתו של המנוח התנגדו בתוקף, בטענה שהמנוח לא היה רוצה שייוולד לו ילד אותו לא יזכה להכיר ולגדל בעצמו. בעקבות חוסר ההסכמה, התנהל ההליך בעצימות רבה בבית המשפט לענייני משפחה.
מדובר בתרחיש ראשון מסוג זה שנדון בפסיקה. בית המשפט קיבל את עמדת בת הזוג אותה ייצגנו, דחה בנחרצות את התנגדות המשפחה וקבע כי לבת הזוג, אף שלא הייתה נשואה למנוח, עומדת הזכות לממש את זרעו לצורך הקמת דור המשך משותף.
פסק הדין ניתן באפריל 2024. המשפחה ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי שדחה את הערעור והותיר את פסק הדין המקורי על כנו.
מדובר באחד מפסקי הדין המשמעותיים שניתנו בשנים האחרונות בנושא הולדה לאחר המוות.
לכתבה המלאה על פסק הדין: https://www.israelhayom.co.il/news/law/article/15820935
מיכאל היה בן 22 כשנפטר מסרטן. מספר שנים קודם לכן, כשהיה בן 18, אובחן עם לוקמיה. לפני שהחל לקבל טיפול כימותרפי שעלול לפגוע בפוריות, הקפיא מיכאל זרע בבית חולים. במסגרת טפסי ההסכמה עליהם חתם סמוך לשימור הזרע, מיכאל לא נשאל לגבי עמדתו בסוגיית השימוש בזרע לאחר מותו לצרכי הולדה, אם לא יותיר אחריו בת זוג. הוריו האבלים, שאיבדו את בנם האהוב בדמי ימיו, ביקשו לממש את זרעו באמצעות אם מיועדת שתישא את ההיריון ותהיה לאימו של הילד שיהיה לנכדם. על מנת לאפשר את ההליך, המדינה דורשת להציג ראיות משכנעות לרצונו הספציפי של הנפטר להקים לו דור המשך כאשר הוא כבר אינו בין החיים. ראיות אלה מצריכות מאמץ רב וקיום דיוני הוכחות בבית משפט.
אילו נשאל מיכאל בבית החולים במועד שימור הזרע לגבי רצונו בהמשכיות לאחר המוות, הכל היה הרבה יותר פשוט.
לצד הייצוג של משפחות שכולות בבתי המשפט, משרדנו יוזם פניות חוזרות ונשנות למשרד הבריאות במטרה לשנות את טפסי ההסכמה הנחתמים בעת שימור זרע, כדי לקבל את הבעת רצונם האישית של המטופלים בסוגיה, בדומה למהלך מקביל שהובלנו בהצלחה לשינוי טופסי שימור פריון אצל נשים בעת הקפאת ביציות (ראו בהמשך).
לכתבה בישראל היום: הוריו של חולה סרטן שנפטר: "התירו לנו להשתמש בזרע של בננו" | ישראל היום
נעם רוזנבוים, צעירה מבריקה שחלתה בסרטן, הקפיאה ביציות במסגרת טיפול שימור פוריות בבית חולים טרם החלה בטיפולים כימותרפיים. בשיחה שניהלה עם אמה במהלך השנים בהן נאבקה במחלה, ביקשה להעניק את הביציות לאישה או זוג שזקוקים להן כדי לחבוק ילד, אם לא תשרוד. כך תוכל לאפשר יצירת חיים חדשים אחריה.
לאחר פטירתה ביקשו הוריה לכבד את רצונה המפורש אותו הביעה בפניהם בעל פה בחייה. הקושי הגדול במימוש רצונה של נעם היה נעוץ בהוראות תקנות בריאות העם
(הפריה חוץ גופית) משנת 1987 (!), שעל פיהן נאסר שימוש בביציות של נפטרת, ובחוק תרומת ביציות שדרש כי תרומת ביציות תתבצע רק על פי הסכמה של התורמת בכתב, בפני רופא ובאישור ועדה.
על מנת להתגבר על המכשול החוקי, עתרנו לבג"ץ בשם הוריה של נעם ז"ל, תמר וספיר. שופטי בג"ץ הפצירו ביועץ המשפטי לממשלה ובמשרד הבריאות להתקין נהלים חדשים שתואמים את מציאות החיים הנוכחית ולאפשר לנשים שמקפיאות ביציות להביע את רצונן המפורש לגבי השימוש בביציות שהוצאו מגופן במקרה פטירתן.
לאחר שקיבלנו את פסיקת הבג"ץ, המקרה הפרטני של נעם הועבר לבחינה בבית משפט לענייני משפחה, שם הצלחנו להוכיח ולשכנע גם את הפרקליטות, שייצגה את עמדת המדינה, כי אכן התקיים רצון מפורש אצל המנוחה לתרום את ביציותיה, גם אם הוא לא בא לידי ביטוי במסמך כתוב שנחתם בפני רופא והיה בעל פה בלבד. במקביל, פרסם משרד הבריאות מספר חוזרי מנהל מתוקנים, לרבות טופס מתוקן למטופלות פריון בו כלל את האפשרויות לבחירתן של מטופלות במקרה מותן, בדיוק כפי שביקשנו (חוזר 46/2011).
במקרה המיוחד של נעם ז"ל לא היה מדובר בהולדת תינוק שייחשב לילדה החוקי, אלא בתרומה גנטית מתוך המשכיות ערכית.
זמן קצר לאחר פריצת מלחמת חרבות הברזל ניתנה הוראת שעה שאפשרה לבני משפחה של חיילים שנפלו, לבקש לשמר את זרע הנפטר לטובת שימוש עתידי. לעומת זאת, לפני המלחמה האפשרות לבקש להקפיא זרע ניתנה רק לבת זוג קבועה, בעוד הוריו של נפטר היו צריכים להשיג לשם כך צו בהול מבית משפט. לפי "הנוהג החדש", כשמגיעים המודיעים לבית משפחת החייל שנפל, יחד עם ההודעה הטראגית על שאיבדו את יקירם, נשאלים הוריו של הנופל האם ירצו (כשהדבר אפשרי פרקטית) לקצור ולשמר את זרעו.
הנוהל החדש אמנם מעניק נחמה קטנה ברגעי האבל הקשים, אולם בהמשך נוצרת בעיה כאובה אחרת, כשמשפחתו של החייל מתוודעת לכך שאין להם סמכות להשתמש בזרע המנוח, אלא רק באישור בית משפט ולאחר הצגת הוכחות ברורות לכך שהבאת ילד לעולם בדרך זו תואמת את רצונו המפורש של המנוח עצמו.
נכון להיום, גם בחלוף זמן רב מתחילת המלחמה וגם אחרי שהנושא נבחן מספר פעמים בבתי משפט, לא די להוכיח שהנופל רצה בכל מאודו להפוך לאבא ולגדל ילדים – אלא שהוא הותיר הוכחה לרצון מפורש בדבר הולדת ילדיו הגנטיים לאחר מותו, ילדים שהוא עצמו לא יזכה להכיר או לגדל. ברור לחלוטין שקשה מאוד להוכיח זאת , בוודאי כשרוב הנופלים הם בגילאי 18-21 או בשנות העשרים המוקדמות.
משרדנו פועל במעורבות גבוהה בעתירות של משפחות שכולות ובדיוני וועדות הכנסת בעניין חוק ההמשכיות. אנו עוקבות בדריכות אחר כל התפתחות בגישה של בתי המשפט והיועמ"ש ופועלות לקדם יוזמות שיאפשרו פריצת דרך עבור אלה שאיבדו את היקרים להם מכל.
צוות משרדנו מתמחה בנושא חוק ההמשכיות וההליכים המשפטיים הנדרשים כדי לממש את הזכות להביא לעולם חיים חדשים באמצעות הולדה מנפטר. אנו מלווים את המשפחות בכל שלבי ההליך שלאחר נטילת זרע מנפטר, החל מבדיקת היתכנות, דרך איסוף הראיות הנדרשות, הכנת הבקשות והגשתן לבית המשפט, ניהול דיונים, ועד קבלת האישור הסופי. כל זאת תוך שמירה על רגישות, אמפתיה והבנה עמוקה של ההשלכות הרגשיות והמשפטיות הכרוכות בתהליך.
אם הנושא רלוונטי לכם או שאתם זקוקים למידע נוסף, אתם מוזמנים לפנות אלינו על מנת שנסייע בידיכם.
