אין עוד מדינה בעולם מלבד ישראל, בה הוגשו בקשות רבות כל כך לעשות שימוש בזרע של אדם שנפטר לצורך הבאת צאצאיו לעולם לאחר פטירתו. השילוב של החשיבות העליונה שישראלים מייחסים למשפחה והמשכיות, עם האובדנים הקשים של חיים צעירים שהמציאות הישראלית הקשוחה כופה עלינו, מובילים לעיסוק נרחב בנושא ולכך שמשפחות רבות שאיבדו את יקירם בגיל צעיר פונות לבית המשפט בבקשה לעשות שימוש בזרעו.
מה אומר החוק?
על אף מספר הצעות חוק לאורך השנים, נושא השאיבה והשימוש בזרע לאחר פטירה מעולם לא הוסדר בחקיקה. למרות הפרסומים הרבים בנושא, בעיקר לאחר פרוץ המלחמה באוקטובר 2023, בכנסת לא הצליחו לגבש הצעת חוק מוסכמת בעניין שאיבה ושימוש בזרע לאחר פטירה ולכן נכון ליום, אין חוק שמסדיר את הדברים באופן ברור והכרעות בשאלות מתי ואם אפשר לשאוב זרע ומי יכול לעשות בו שימוש מתבססות על הנחיות של היועץ המשפטי לממשלה משנת 2003 ופסיקת בית המשפט העליון שניתנה בנושא במהלך השנים.
אבחנה בין שאיבת זרע לשימוש בזרע
נטילת זרע לאחר פטירה חייבת להתבצע סמוך ככל האפשר למועד הפטירה, בדרך כלל בתוך 24 שעות, ולכל היותר 72 שעות. בגלל חלון ההזדמנויות הצר בנו ניתן לבצע את השאיבה, בקשות לשאיבת זרע ממנוח על פי רוב מאושרות.
עד למלחמת אוקטובר, נשים יכלו לבקש באמצעות טופס בבית החולים לשאוב זרע מבן זוגן שנפטר, אך הורים שאיבדו את בנם וביקשו לשאוב את זרעו היו צריכים לפנות לבית המשפט ולקבל החלטת בית משפט שתאפשר לבצע את השאיבה. בעקבות המלחמה אישרה היועצת המשפטית לממשלה באופן חריג היתר זמני שיאפשר גם להורים לבקש לשאוב זרע מבנם שנפל, ללא הליך משפטי. כבר בחודשים הראשונים למלחמה נאסף זרע מלמעלה ממאה חללים.
אך האם באמת בני משפחותיהם של כל אותם חללים יוכלו לעשות שימוש בזרע שנשאב מיקיריהם ולהביא לעולם ילד מזרעו? לא בהכרח. האישור לשאוב את הזרע לא מהווה אישור להשתמש בו לצורך הבאת ילדים לעולם.
מתי ולמי יינתן אישור לעשות שימוש בזרע?
אישור לעשות שימוש בזרע על מנת להביא ילד לעולם יינתן רק אם בית המשפט ישתכנע ש"רצונו המשוער" של המנוח היה שיוולדו לו ילדים גם לאחר פטירתו. לא מספיק להוכיח שבני המשפחה שנותרו בחיים רוצים בילד, אלא צריך להוכיח שסביר מאוד שזה מה שהנפטר היה רוצה. איך אפשר להוכיח דבר כזה??
בשאלת הוכחת רצונו המשוער של הנפטר, הפסיקה וההנחיות ערכו הפרדה בין מצב בו בת הזוג של נפטר מבקשת לעשות שימוש בזרע, לבין מצב בו הוריו או בני משפחה אחרים מבקשים לעשות זאת.
בבקשה המוגשת על ידי בת הזוג של נפטר, ההנחה היא שבת הזוג משקפת באופן האותנטי ביותר את רצון הנפטר בילדים, גם לאחר מותו, ולכן כאשר בת הזוג מבקשת לעשות שימוש בזרע, אלא אם הוכח באופן ספציפי שהנפטר לא רצה בילדים, הבקשות האלו נוטות להתקבל.
בת זוג בהקשר הזה לא הייתה חייבת להיות נשואה לנפטר או אפילו לגור איתו, בתנאי שיוכח שזו אכן הייתה זוגיות רצינית ושלפני הפטירה השניים תיכננו עתיד משותף.
בבקשה המוגשת על ידי הורים של נפטר, כאשר לנפטר לא הייתה בת זוג, או במקרים בהם הייתה לו בת זוג אך היא לא רוצה לעשות שימוש בזרע, המצב שונה בתכלית.
עמדת היועצת המשפטית המבוססת על ההנחיות בנושא משנת 2003 היא שלהורים אין מעמד חוקי בשאלת הפוריות של ילדיהם, לא בחייהם ולא במותם. לכן לא מספיק במקרים כאלו שההורים יעידו שזה מה שילדם המנוח היה רוצה, רק אם יוצגו ראיות משמעותיות לכך שהמנוח רצה ילדים שיולדו לו ילדים לאחר מותו בקשת ההורים תתקבל. ראיות כאלו יכולות להיות מסמך כתוב, אמירות שאמר, שיחות עם חברים ועוד.
על פי רוב הנפטרים הם בחורים צעירים שלא בהכרח הרהרו ודיברו על המוות, ולכן הוריהם שביקשו לעשות שימוש בזרע התקשו לעמוד בנטל ההוכחה הנדרש ובקשתם נדחתה על ידי בית המשפט.
האם אפשר להביע רצון ספציפי בנושא השימוש בזרע לאחר פטירה במהלך החיים?
בהחלט! בהיעדר מענה מוסדר מהמדינה, משרדנו מצא לנכון להרים את הכפפה באופן יזום ולאפשר למי שיבחר בכך לחתום על מסמך פשוט וברור, שבו יביע את רצונו האישי בסוגיית ההבאה לעולם של ילדיו הגנטיים במקרה מותו. כל מי שירצה לקבל את המסמך כדי להשתמש בו עבור עצמו ומשפחתו, מוזמן להוריד אותו בעמוד הראשי של נושא "הולדה מנפטר".
